פסק-דין בתיק ת"א 51581-08-10

התובע הינו בעלים ומנהל של נגריה בכפר דיר אל אסד. לטענת התובע, הוצפה הנגרייה במים בתאריך כלשהו בחודש אפריל שנת 2005, וזאת בעקבות עבודות שביצעה הנתבעת לצורך תיקון ו/או החלפת צנרת מים הסמוכה לנגריה שלו.

משלא הצליחו הצדדים להגיע לעמק השווה בתיק זה, שמעתי היום את מלוא ראיות הצדדים. התובע העיד וכן העיד שמאי מטעמו. מטעם הנתבעת העידו שני עדים (מר פריד עווד אשר מכהן היום כמהנדס המועצה ואילו בזמן הרלוונטי לתביעה היה מהנדס אגף בינוי ופיתוח, וכן העיד מר מוחמד יאסין אשר עובד מחלקת הגבייה במועצה). לא הובאו עדים נוספים.

בתום הדיון היום, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם ודחיתי למתן פסק דין.

מכל הראיות שהובאו בפניי, אני יכול לציין כי המחלוקת המהותית בתיק מתייחסת לשאלה, האם הוכיח התובע את פרטי הנזקים הנטענים על ידו או שמא כשל במלאכה זו. אמנם, קיימות שאלות נוספות השנויות במחלוקת (כמו הטענה שלא מדובר בצנרת ציבורית, הטענה שהמועצה לא ביצעה עבודות כנטען, הטענה שלא הייתה הצפת מים, הטענה שהתובע התרשל בכך שלא דאג לקיום פתחי ניקוז בשטח הנגרייה, ועוד ...) אך טענות אלה לא היוו את מוקד ההתדיינות בין הצדדים, ויש לומר כי הוכח בפניי שהייתה הצפה וגם נגרם נזק והסוגיה המהותית לדיון הינה הוכחת פרטי הנזק הנטענים.

לטעמי, התובע לא הצליח להרים את הנטל הדרוש במשפט אזרחי בכל הקשור לנזק שנגרם לו, במיוחד נוכח העובדה כי מדובר ברשימת נזקים מיוחדים הטעונים הוכחה. התובע לא הצליח להביא ולו ראיה אחת בתמיכה לטענתו, לא בכתב ולא בעל פה.

התובע הגיש חוות דעת של שמאי מטעמו אך אין בכך כדי לעזור בידו. זאת אני אומר עקב כך שהשמאי העיד היום במהלך הדיון והדגיש לאורך כל עדותו כי חוות דעתו מבוססת על נתונים שנמסרו לו על ידי התובע, וככל שנתונים אלה אינם נכונים ו/או מדויקים, הרי חוות דעתו משתנה בהתאם. במקביל, אין מחלוקת שהתובע עצמו לא מחזיק בשום מסמך בכתב לעניין הנזקים הנטענים והוא מסר את הנתונים הרלוונטיים לשמאי מטעמו בעל פה. הנה כי כן, כל אחד משני הצדדים (הכוונה לתובע מחד ולשמאי מטעמו מאידך) מסתמך על דברי האחר להוכחת קיום הנזק. ברור שלא ניתן להתבסס על חוות דעת זו בנסיבות אלה.

בכתב ההגנה מטעם הנתבעת, וכן לאורך כל שלב הדיון המקדמי עד שמיעת הראיות היום, כפרה הנתבעת בכל נזק שנטען על ידי התובע ואף ביקשה והפצירה בו להמציא מסמך כלשהו בכתב (חשבונית תיקון, תעודת משלוח, רישום לגבי פריטי העץ שניזוקו וכמותם, נכון ליום האירוע הנטען), אך התובע לא עשה כן.

טענת התובע במהלך המשפט כי לא ידע שהיום הוא "הדיון הסופי" ולכן לא הביא מסמכים ו/או לא זימן עדים, איננה מקובלת שכן הוא ידע היטב מפי בא כוחו כי מדובר בישיבת הוכחות סופית.

זאת ועוד, עדים רלוונטיים שהתובע טען לקיומם להוכחת תביעתו לא זומנו על ידו, ושוב מבלי שניתן הסבר כלשהו מניח את הדעת בעניין זה.

אירוע ההצפה הנטען התרחש באפריל 2005 (התובע אינו יודע לציין את התאריך המדויק) ואילו חוות הדעת של השמאי מטעמו נערכה בחלוף 4.5 שנים והתביעה עצמה הוגשה בחלוף 5.5 שנים. שיהוי ניכר זה הביא לנזק ראייתי אשר פועל לחובתו של התובע.

התובע טוען כי סמך על כך שהוצעה לו פשרה על ידי גורמים מוסמכים אצל הנתבעת, אך ברור מאליו כי טיעון זה אינו יכול להוות תחליף להבאת ראיות במסגרת שמיעת המשפט. לא למיותר לציין כי הנתבעת מכחישה טענה זו לחלוטין.

בחוות הדעת של השמאי מטעם התובע צוין כי נגרמו לתובע נזקים בסך 8,500 ש"ח עבור עבודות טיח וצבע למבנה, אך טענה זו איננה מבוססת על מסמכים בכתב וגם לא על התרשמות ישירה של השמאי (שכן הוא ביקר בנגריה בחלוף כ - 4.5 שנים). כך הוא הדבר בכל הקשור לפרק התכולה שניזוקה על שני רכיביה (נזק למכונות ונזק לחומרי גלם) בסך של 66,500 ש"ח. גם כאן, השמאי טוען כי העריך את הנזקים על סמך נתונים שנמסרו לו על ידי התובע, ואילו התובע טוען שהוא התבסס על הערכת השמאי לביסוס תביעתו. עמדה זו סותרת את עצמה ואינה יכולה להוות תשתית ראייתית המרימה את הנטל במשפט אזרחי.

מכל האמור לעיל, ניתן לציין כי למרות שהתובע הוכיח כי אכן הנתבעת גרמה "נזק כלשהו" לציוד ו/או לחומרי גלם בנגריה שבבעלותו, הרי הוא כשל באופן ברור בהבאת ראיות להוכחת נזקים אלה. אין זה מקובל להגיש תביעה כספית ע"ס 84,500 ש"ח על סמך טענות בעלמא, מבלי להתאמץ ולהביא מסמכים רלוונטיים ו/או עדים רלוונטיים (שהתובע טען כי הם קיימים וזמינים).

חרף האמור בפסקה הקודמת ומאחר ושוכנעתי כי נגרם נזק כלשהו לתובע, הרי על פי הסמכות הטבועה של בית המשפט לפסוק פיצוי במקרים כאלה על דרך האומדנה, אני מחליט לפסוק לתובע סכום גלובלי בסך 7,500 ש"ח.

סוף דבר

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע באמצעות ב"כ את הסך 7,500 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ וכן החזר אגרה יחסית לסכום שנפסק לעיל.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

פסק הדין יישלח לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום,  י"ב שבט תשע"ג , 23 ינואר 2013 , בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: